החלטה בתיק ס"ק 20189-01-13

1.         החלטה זו עניינה בבקשה שהגישה המועצה הדתית אילת לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 17.1.13  וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה לבית הדין הארצי לעבודה (עס"ק 61789-01-12).

2.         ביום 17.1.13 קיבלנו את בקשת ההסתדרות העובדים הכללית החדשה וקבענו כי פיטוריה של גב' שולמית חלובה (להלן: " העובדת") ע"י המועצה הדתית בטלים.

3.         בפסק הדין קבענו שאם המועצה הדתית (המבקשת בבקשה זו) מבקשת לפטר את העובדת עליה לפנות לבורר, כאמור בסעיף 84 לחוקת העבודה. קבענו שעל מערכת היחסים בין המועצה הדתית לבין העובדת, חלה חוקת העבודה ולכן אם המועצה הדתית מבקשת לפטר את העובדת, עליה לפעול על פי האמור בחוקה.

4.         המועצה ביקשה לפטר את העובדת ופתחה בהליכים בהתאם לחוקת העבודה. בהליך השימוע התנגדה ההסתדרות לפיטורים והמועצה לא פנתה להליך בוררות כפי שמוסדר בחוקת העבודה, אלא פיטרה את התובעת.

במסגרת הדיון בפנינו השיבה ב"כ המועצה לשאלתנו (עמ' 6 שורה 14-23 לפרוטוקול הדיון מיום 17.1.13) כי אם ההסתדרות היתה מבקשת לפנות לבורר אז הבקשה היתה נבחנת אך מאחר שההסתדרות לא ביקשה בורר אלא רק התנגדה לפיטורים, העובדת פוטרה. 

לכאורה מתשובת המבקשת עולה  שלו היתה הסכמה של ההסתדרות  לפנות לבורר היה מתקיים הליך בוררות ע"פ חוקת העבודה.

5.         המועצה טוענת בבקשה זו כי סיכויי הערעור להתקבל טובים - מאחר והכרענו בשאלת יחסי עובד ומעביד במסגרת הליכים זמניים, ודחינו את הבקשה להוספת מנהל בית הדין הרבני כצד להליך. לחילופין מבקשת המועצה כי נורה על הפקדת שכרה של העובדת אצל נאמן עד להכרעה בערעור.

6.         ההסתדרות מתנגדת לבקשה מהסיבה שפסק הדין כבר בוצע, פסק הדין ניתן באותו יום בו נשמע הדיון והעובדת חזרה לעבודתה מיד, כך שלמעשה אין מה לעכב את ביצוע פסק הדין וכי עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום למעשה להפסקת עבודתה של העובדת.

7.         לאחר שקראנו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע - להידחות.

8.         הכלל הוא שעיכוב ביצוע של פסק דין הוא חריג ומותנה בהצטברות שני תנאים - האחד, מאזן הנזקים והשני, סיכויי הערעור להתקבל. באשר למאזן הנזקים, לא הוכח בפנינו כי המשך עבודת התובעת, אותה היא מבצעת כ-15 שנה יגרום למועצה נזק שאין לו תקנה. אף לא מצאנו שיש מקום לקבל את בקשת המועצה להפקיד את שכרה של המבקשת בנאמנות עד להכרעה בערעור. זכותו של עובד ששכרו לא יולן גם אם המעסיק הגיש ערעור על פסק הדין שהורה להחזיר אותו לעבודה.  לא נטען ובוודאי לא הוכח שאם העובדת תידרש להשיב הכספים, לא ניתן יהיה לגבות אותם. מדובר בעובדת שבשאר ימי השבוע מועסקת כעובדת בבית הדין הרבני בבאר-שבע.

9.         אנו דוחים את הטענה, לפיה יש לעכב את ביצוע פסק הדין מאחר ולטענת המבקשת הוכרעה שאלת יחסי עובד ומעביד במסגרת הליכים זמניים. יש לזכור שהעובדת מקבלת שכר ותלוש שכר כ -15 שנה מהמבקשת, לו המבקשת אינה המעסיקה שלה, יש לכאורה לשאול את השאלה כיצד היא פיטרה את העובדת? מה עוד שבסעיף 15 לפסק הדין כתבנו:-

" למען הסר ספק אין אנו קובעים קביעה זו או אחרת לגבי זהות המעסיק האמיתי של העובדת ואין מניעה שהמשיבה תעלה את כל הטענות הללו בפני כל פורום שהיא תמצא לנכון".

10.        המבקשת טוענת כי העובדת נקלטה לעבודה (לפני 15 שנה) ללא מכרז ומשכך אין להחיל עליה את ההגנות של חוקת העבודה. בעניין זה ר' למשל פסק דינה של כב' השופטת אנגלברג בס"ע 10-02-12047 הלמן נ' עיריית באר-שבע (מיום 16.3.10), בסעיף 60 לפסק הדין קובעת כב' השופטת אנגלברג:

" עם זאת, יודגש כי גם עובד שנקלט שלא כדין זכאי כי יתקיים בעניינו הליך פיטורים על פי הכללים לרבות שיתופו של ארגון העובדים, ומשלא נעשה כך, זכאי הוא לפיצוי (ראה בעניין זה תע"א (חי') 1085/03 סואן שלום - עיריית מעלות תרשיחא, סעיף 97 לפסה"ד, ניתן ביום 30.8.09)." ( ההדגשה הוספה - צ"פ).

11.        סופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

12.        משמדובר בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד באדר תשע"ג, ( 24 בפברואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: